"גברת קיוטו": ירושלים של יפן
פוסט מאת אביים רון כרמל - מדריך בצוות "לגעת ביפן"
רבים מאתנו החושבים על יפן מכירים את השם "קיוטו" גם אם הכרותנו את הארץ הזו מינימלית. עיר זו, שהיתה הבירה הקיסרית מעל 1000 שנה, מציגה גם כיום קרוב ל 70 מלאכות מסורתיות שנות בין רחובותיה העתיקים.
"בעוברי ברחובות העיר הזו בלילה, אני מביט בה כבאדם אהוב. לכל עיר אופי משלה… עיר זו היא כולה אשה". אני מסכים לגמרי עם תיאור זה של אדם שבע טיולים שביקר בקיוטו. קראתי את תיאורו באחד הספרים הרבים שנכתבו על העיר.
קיוטו הגברת מדברת בלשון רכה, לשון מעודנת ובעלת נימוסים. גם הניב המדובר בקיוטו חסר את החספוס הקיים בדיאלקטים אחרים. לגברת קיוטו יש קסם נשי, המתבטא במראה, באופיה כעיר, בשילוב הייחודי שבין ישן לחדש, מסורתי ומודרני ובעיקר, באווירה שהיא משרה על המבקרים בה – יפנים וזרים. הביטוי שממצה זאת עבורנו, הישראלים, הוא: קיוטו היא "ירושלים" של יפן.
שיחק לה מזלה של קיוטו, ובניגוד לערי יפן האחרות, לא ספגה העיר הפצצות מסיביות במהלך מלחמת העולם השנייה. גורלה גם שפר עליה בכל הקשור לאסונות טבע. יחסית לאזור טוקיו, למשל, לא אירעו בקיוטו התפרצויות וולקניות רבות ורעידות אדמה חזקות. לכן, גם היום אפשר למצוא בחלקי עיר נרחבים בניית עץ מסורתית, בת יותר ממאה שנה. זאת, בעוד ערים יפניות אחרות, דוגמת טוקיו, נגויה או אוסקה, מאופיינות בנוף עירוני ואפור, תוצאת העלייה המטאורית בערך הקרקע.
קיוטו נבנתה לפי הדגם של עיר הבירה הסינית ההיסטורית צ'אנג־אן (CH'ANG-AN) – רחובות הבנויים שתי וערב וארמון הקיסר בצפונה שחזיתו פונה דרומה, אל רחוב רחב מידות בשם "האנקור האדום". מבנה הרחובות הזה מאפשר התמצאות נוחה הרבה יותר מערים אחרות כמו אוסקה או טוקיו. קיוטו שוכנת בעמק מוקף הרים משלושה עברים. במובן הזה (ולא רק זה) דומה היא ל"ירושלים הרים סביב לה". חלק גדול מבתי העיר העתיקה פונה אל גינות יפניות פנימיות ולא אל הרחוב. בעבר שולמו המיסים לפי השטח שתופס כל מבנה ברחוב, לפיכך בנו בעלי המלאכה והעסקים בעיר בתים צרים וארוכים, כך שעיקר הפעילות רוכזה בעורף ונעלמה מעיני שלטונות המס. גגות הרעפים, המכסים בתים אלה, ייחודיים לקיוטו.
בקיוטו שכנה המשפחה הקיסרית על כל ספיחיה ולכן היתה מאז ומתמיד מגנט לאצילים, ולורדים קרובים ורחוקים אשר בקשו לחסות בצילה כדי להרוויח מעמד וכבוד. לשוגון, בעל הכוח הפוליטי במדינה, היה חשוב להתחתן עם המשפחה הקיסרית מחד ולשמור על מהלכי הקיסר שלא יסכנו את שלטונו מאידך. הגדיל לעשות השוגון טוקוגאווה איאיאסו (Tokugawa Ieyasu) שבנה טירה (טירת ניג'ו) בסמוך לאחוזה הקיסרית בה שהה דרך קבע נציגו שהשגיח על הנעשה בחצר הקיסר ובקיוטו - הבירה הדתית.
כשמגיעים לקיוטו, טירת ניג'ו היא הזדמנות מרשימה לחזות בגודל החללים במבנה, בעוצמה שמשדרים ציורי הקיר, מהחלוקה הדקדקנית של המעמדות השונים ומי רשאי להיכנס לאיזה חלל ומדוע.
העובדה שלקיסר היה מאז ומתמיד מעמד דתי עליון, הכשירה את הדרך לבנית מאות מקדשי שינטו בתחומה. היות שלבודהיזם מקום של כבוד בפנתאון הדתי של יפן, הוקמו גם מקדשים בודהיסטים רבים בעיר. ריחוק קיוטו מהים והשפעה בודהיסטית תרמו להתפתחות מגוון קולינרי המכונה "קיו-ריו" (Kyo-ryo – קולינריית קיוטו) ובעיקר ארוחה יפנית קלאסית המורכבת משלל מנות קטנות ומעוצבות ומתהדרת בשם "קאיסקי" (Kaiseki).
וכך, אנו מוצאים בקיוטו של היום מספר רב של שכיות חמדה תרבותיות - רובע גיישות פעיל, גנים יפנים מהיפים והמרשימים ביותר ביפן ובעיקר, ורבעים עתיקים ושמורים בהם פועלים עד היום מגוון של בעלי מלאכות מסורתיות שבעבר סיפקו את צרכי המשפחה הקיסרית.
ביקור בקיוטו הוא חוויה מרהיבה לכל החושים. חוויה המחברת אותנו עם יפן המסורתית אולי יותר מערי יפן האחרות.
בטיולים שלנו אנו משוטטים ברחובות הצרים, נהנים להציץ לפינת העבודה של בעל מלאכה כזה או אחר ולחוות את תרבות יפן האותנטית במיטבה.